האי מיקונוס, הידוע בכינויו "אי הרוחות", נחשב לאחד היעדים המבוקשים והאהובים בעולם (כולל ידוענים ועשירים). האי מפורסם באדריכלות קיקלאדית מסורתית – בתים לבנים בוהקים עם דלתות כחולות וסמטאות צרות ומפותלות. באי גם חיי לילה תוססים וסצנת קולינריה עילית. המבקרים באי יכולים ליהנות מחופים עם מי טורקיז צלולים, כמו "פסארו" ו"סופר פרדייז", לבקר בטחנות הרוח המפורסמות החולשות על העיר או לטייל ברובע "ונציה הקטנה" (Little Venice) על שם דמיונו לעיר ונציה אשר יש בו את אחת מנקודות השקיעה היפות בים האגאי.
מעטים יודעים כי למיקונוס יש היסטוריה יהודית ארוכת שנים, אם כי קטנה יותר בהשוואה לאיים כמו רודוס או כרתים. נוכחות יהודית באי מתועדת כבר מהתקופה ההלניסטית והרומית, כחלק מהתפוצה היהודית באיי הים האגאי. במהלך ימי הביניים ותחת השלטון העות'מאני, התגוררה באי קהילה קטנה של יהודים רומניוטים שעסקו בעיקר במסחר ובמלאכה. בשיא פריחתה, הקהילה התרכזה ברובע המכונה עד היום בפי המקומיים "אנו מרה" (Ano Mera) ובאזור הנמל. במהלך המאה ה-18 וה-19, בשל תהליכים כלכליים והגירה לערים גדולות יותר כמו סלוניקי או לארץ ישראל, הקהילה הצטמצמה עד שנעלמה כמעט לחלוטין. כיום לא נותרו במיקונוס בתי כנסת פעילים, אך שרידים ארכיאולוגיים וכתובות שנמצאו באי השכן דלוס (Delos), המרוחק דקות הפלגה ספורות ממיקונוס, מעידים על קיומו של בית הכנסת העתיק ביותר הידוע בתפוצות, ששימש גם את יהודי האזור כולו.
